A personal blog about art, travel and the human condition.
04 September 2020
הסיפור של פליקס נוסבאום דומה לסיפורם של רבים מבני גרמניה שנרצחו בשואה. המיוחד בסיפור שלו הוא שניתן לעקוב אחרי תלאותיו דרך הפריזמה האמנותית, וכיוון שהיה צייר מחונן ששיקף הלך נפש פנימי דרך פריזמה זו , המראה הניבט הוא מרגש ומחריד כאחד.
ליקס נוסבאום נולד כבן הצעיר והשני במשפחה יהודית אמידה בעיר הקטנה אוסנברוק במחוז סקסוניה שבצפון מערב גרמניה. הוריו היו יהודים רפורמים כמו רבים מיהודי גרמניה שלאחר ההשכלה ואביו היה בעל עסק לחומרי בנין וצייר חובב שעודד את פליקס למצות את כשרונו בתחום.
פליקס נוסבאום החל את לימודי האמנות שלו בהמבורג ב 1922 וב 1923 עבר לברלין שם למד בין היתר תחת סזר קליין וב 1928 התקבל כתלמיד ראשי של הנס מיד (Hans Meid). בגיל 23 הוא הציג בתערוכת סולו ראשונה בגלריית Casper בברלין.
בתחילת דרכו ניתן לראות בבירור השפעות אימפרסיוניסטיות של ציירים שהיו נערצים על אביו כגון ואן גוך (ראה ״דיוקן עם כובע ירוק״) אך עוד בשנים הראשונות בברלין הוא עבר לצייר נושאים הנוגעים באהבה, מוות, פנטזיות ילדות, לעתים בפרשנות מקברית או אירונית ובסגנון ששאב מציירים כמו רוסו, דה-צ׳יריקו והופר. (ראה לדוגמא ״מגדל רדיו מס.2״). ציורים אלה שצייר כבר בתחילת דרכו זכו לבקורת אוהדות בברלין ויצרו ענין רב בצייר הצעיר. ב 1928 הוא שהה בדרום צרפת ובחזרתו ב 1929 לברלין הוא שכר סטודיו והחל לצייר כצייר עצמאי, כבר לא ״תלמיד של״.
בתחילת שנות השלושים נוסבאום היה חלק מקבוצה של ציירים מתחילים מבטיחים שהתחילו לבעוט בדור מוריהם. בולטת בהקשר זה עבודתו מ 1931 שעוררה סערה בשעתו, ״הכיכר הפנטסטית״ בה חברי דורו מוצגים בהתרסה כלפי מבני האקדמיה בה למדו. ב 1932 הוא זכה למלגה יוקרתית ללימודים בוילה מסימו ברומא איטליה, שהיתה שלוחה של האקדמיה בברלין בה למד. הוא מספיק לשהות ברומא רק מספר חודשים לפני שהיטלר עולה לשלטון ב 1933 וזמן קצר לאחר מכן המלגה נשללת ממנו. את תחושת השבר הוא המחיש בציורים ״הרס״ משנת 1933. בשנת 1934 הוריו עזבו את אוסנבורק ונסעו לשווייץ. בקיץ 1934 הוא פגש את הוריו בריבריה האיטלקית שם הוא ניסה לשכנע אותם לא לחזור לגרמניה ללא הצלחה. נוסבאום שנשאר עד למותו גולה מחוץ לארצו לא נפגש שוב עם הוריו שחזרו לגרמניה ב1935, נאלצו למכור את ביתם באוסנברק ועברו לעיר הגדולה קלן בתקווה שיהדותם תהיה שם פחות חשופה לעיני כל.
שנות השלושים הן השנים המעצבות שלו כצייר בהן הוא מצא את הקו הייחודי לו. סגנונו הושפע יותר מסוריאליזם, וחלק מן הדמויות בציוריו מקבלות נפח דמיוני שמזכיר את בוטרו הקולומביאני. ב 1935 פליקס נוסבאום ובת זוגו, הציירת הפולנייה פלקה פלאטק הגרו לעיר החוף הבלגית אוסטנד, שם הוא חווה ביתר שאת את חווויות הפליטות, את הקושי הפיזי, את חוסר ההכרה האמנותית, את חוסר השייכות, ואלה באו לידי ביטוי בחלק מציוריו, בעיקר אלה המציגים את הפורטרט שלו עצמו כאוביקט המפרש תחושות אלה.
ב 1937 הוא עבר עם פלקה לבריסל שם הם גם נישאו. הוא התיידד עם הפסל הבלגי Dolf Ledel ודרכו הצליח להציג במספר מקומות. הציורים שלו מתקופה זו הם בעלי גוון יותר פוליטי וממחישים את מצבו: זר בארץ זרה, ונרדף בארצו שלו, פליט נצחי, כפי שהיו יהודים רבים לאורך מאות שנים.
במאי 1940 לאחר פלישת גרמניה לבלגיה הוא נאסר עם אזרחים גרמנים נוספים ונכלא במחנה סן סיפריאן בדרום צרפת. לאחר שלושה חודשים בייאושו הוא חותם על בקשת חזרה לגרמניה, אך מצליח לברוח בדרך לשם ולהתאחד עם אשתו בבריסל שם הם חיים במסתור. הציורים שיצייר שם הם בהשראת חוויות המאסר במחנה וההבנה של עתיד העם היהודי באירופה.
באוגוסט 1942 החלו גירושים של יהודי בלגיה למחנות ריכוז במזרח אירופה. נוסבאום ואשתו הצליחו להסתתר אצל ידידו הפסל לדל ולאחר מכן במחבוא אחר. הוא הצליח להמשיך לצייר במסתור עד 1944. הציור האחרון שלו מאפריל באותה השנה נקרא ״נצחון המוות״.
ביוני 1944 מישהו הסגיר את מקומם לגסטפו. הם נעצרו ונשלחו לאושוויץ ביולי 1944 שם נרצחו שניהם באוגוסט, כחודש לפני כניסת בעלות הברית לבריסל בספטמבר של אותה השנה. הוריו, אחיו ומשפחתו שהגרו לאמסטרדם נעצרו ב 1943 ונשלחו למחנה המעצר ווסטברוק, ממנו הם נשלחו לאושוויץ בפברואר 1944. רק אחיו יוסטוס שרד את אושוויץ, אך מצא את מותו באוקטובר במחנה שטוטהוף. אשתו של אחיו, ביתם, והורי נוסבאום נרצחו כולם באושוויץ.
ב 1970 נמצאו קרוב למאה מציוריו של נוסבאום שהיו אצל רופא שיניים מבריסל שאיחסנם לאחר שנשלחו אליו על ידי אביו של פליקס נוסבאום. תנאי האחסון והלחות פגעו בציורים . ב-1971 נערכה, בכנסייה מקומית בעיר הולדתו אוסנברוק, תערוכה מציוריו של נוסבאום. התערוכה עודדה אנשים נוספים להמשיך במשימת איתורם של שאר יצירותיו של נוסבאום ואכן לאחר עבודת מחקר וניסיון להתחקות אחר מסלול חייו של נוסבאום, התגלתה קבוצה שנייה מציוריו. בשנים הבאות המשיכו להתגלות קבוצות ציורים נוספות אצל מכרים באירופה ובאמריקה. בשנת 1983 החליט המוזיאון המקומי באוסנברוק להציב תערוכה קבועה מציוריו של נוסבאום, וב-1994 החלה עיריית אוסנברוק בבניית מוזיאון מיוחד לזכרו אשר מציג רבות מעבודותיו. בתחרות תכנון המוזיאון החדש זכה האדריכל דניאל ליבסקינד מי שתכנן את המוזיאון היהודי בברלין. היה זה הפרויקט הראשון שליבסקינד סיים. המוזיאון החדש, המחובר לבניין בסגנון ניאו-קלאסי שבו שוכן מוזיאון אוסנברוק, הוא מבנה מודרני המורכב משלושה אגפים (עשויים עץ, מתכת, ובטון) שיוצרים משולש סגור, תיכנון שזיכה את הבניין בתואר "המוזיאון ללא מוצא" . במבנה זה ביקש ליבסקינד לשקף את התסכול וחוסר התקווה של האמן בשנות מלחמת העולם השניה. בניית האגף המוקדש לנוסבאום הסתיימה בשנת 1998. עבודותיו של נוסבאום מוצגות דרך קבע במוזיאונים ברחבי העולם, ביניהם מוזיאון ישראל, יד ושם ומוזיאונים בארצות הברית. בשנת 2004 הוצא בול לזכרו בגרמנייה.
האוסף הקבוע בבית פליקס נוסבאום באוסנברוק
אתר המצגות של אסף פלר - מצגת המכילה טקסט וכ 100 ציורים של פליקס נוסבאום