Franz Rosenzweig פרנץ רוזנצוויג

הסטוריון, תיאולוג ומחנך 1886-1929

מה הסיפור של פרנץ רוזנצוויג

הסיפור של פרנץ רוזנצוויג הוא סיפור של חזרה בתשובה ובולטות אינטלקטואלית לפניה ואחריה. החזרה בתשובה היא לא במובן הדתי המלא כפי שאנו מכירים אותו, אך עבור רוזנצווייג היה זה אירוע מכונן ומשנה חיים.

פרנץ רוזנצוויג נולד כבן יחיד למשפחה יהודית גרמנית בעיירה קאסל בגרמניה בשנת 1886. הוריו היו אינטלקטואלים אמידים שהיו מעורים היטב בתרבות גרמניה. בגיל 18 הוא נרשם לאוניברסיטה בכוונה ללמוד רפואה אך לאחר שנתיים הוא מגלה כי הוא נמשך יותר למדעי הרוח וב 1908 הוא מחליט לכתוב עבודת דוקטורט על הפילוסופיה הפוליטית של הגל תחת הנחייתו של ההיסטוריון הידוע Meinecke מאוניברסיטת פרייבורג. כהיסטוריון רוזנצווייג מקבל את ההנחה הרווחת אצל ההיסטוריונים הנוצרים כי תפקידם ההיסטורי של היהודים הסתיים עם חורבן הבית השני מפאת סירובם להכיר בישו כבן האלוהים. ההיסטוריה שייכת לנצרות כך הוא חושב וליהדות אין עוד חלק בהתפתחותה. למעשה ב 1913 הוא כבר מחליט להתנצר בעקבות שני בני דודיו הקרובים שעשו כן מספר שנים קודם לכן, אבל הוא מחליט שברצונו להתנצר רק לאחר שחזר וביקר שוב את שורשיו היהודים, או כפי שאמר ״ ברצוני להתנצר כיהודי ולא כפגאני.״ באותה השנה הוא נוסע לברלין ללמוד יהדות אצל הפילוסוף הנודע, שחזר בתשובה בעצמו, הרמן כהן, ותוך לימודים אלה גומלת בו ההחלטה לנטוש את העולם האקדמי ולהקדיש את עצמו להחזרת יהודי גרמניה לשורשיהם ומסורתם היהודית.

פרנץ רוזנצוויג הפילוסוף ההיסטוריון והתיאולוג

פרנץ רוזנצוויג אמנם דחה הצעה לקריירה אקדמית שהוצעה לו על ידי ההסטוריון מיינקה עצמו, אך הוא הספיק להשאיר מורשת נכבדה בתחום זה שעיקרה יסודות ״החשיבה החדשה״ וגולת הכותרת שלה היא חיבורו המונומנטלי ״כוכב הגאולה״. כיוון שהחיבור נחשב לחיבור קשה בקרב הפילוסופים עצמם, אתאר אותו במלים כלליות בלבד שאספתי מסקירות שקראתי (ראה מקורות). ״החשיבה החדשה״ ביחס לחשיבה הישנה שהייתה נהוגה מזמן חכמי יוון ועד הגל אינה מבקשת לראות הכל מנקודת מבט אבסולוטית, כזו למשל שממנה ניתן לגזור כי האדם והעולם הם נגזרות של האלוהים, אלא היא טוענת שכל אחת מן הישויות הללו: אדם, עולם, והאלוהים קיימת בנפרד ומתקיימים ביניהם יחסי גומלין המשתנים עם הזמן. בנוסף מאמצת ״החשיבה החדשה״ השקפה של היחיד, ויחסו אל העולם ואל האלוהים. בחשיבה הישנה המתייחסת למשל לאדם כאל פרט מתוך קבוצת בני האדם אין כלל התייחסות למוות כיוון שהמוות הוא ענין אישי ליחידים. בנוסף, יש ב״חשיבה החדשה״ חשיבות לשינויים בזמן גם אצל היחיד וגם בתהליכים היסטוריים. בשל כך רוזנצוויג התייחס לדיבור ולדיאלוג כאל תהליך הנושא עימו חשיבות של זמן ונסיבות בניגוד לחשיבה הישנה שדברה על המחשבה האבסולוטית שאינה קשורה לזמן כזה או אחר. בשנת 1916 כשהוא מוצב בבלקן בשורות הצלב האדום במחלמת העולם הראשונה הוא מתחיל לכתוב את “The Star of Redemption” על גבי גלויות שהוא שולח הביתה ומסיימו חודשים בודדים לאחר שחרורו. החיבור מורכב משלושה חלקים: הראשון הדן ביחסי אדם-עולם-אל הוא תשובה לפילוסופים של החשיבה הישנה. השני פונה לתיאולוגים ודן ביחסי הגומלין בין אדם-עולם-אל לפי האירועים המכריעים בהיסטוריה: בריאה-התגלות-גאולה. השלישי דן באחרית הימים ומשווה בין הנצרות והיהדות ומקומן בה. רוזנצווייג היה רק בן 32 כשסיים לכתוב את ״כוכב הגאולה״ אבל ממכתביו ניתן להבין שכבר אז ידע שהניח אחריו יצירה נצחית וכתב שהוא אסיר תודה על מנת גורלו וכי כל חייו העתידים לבוא הם בבחינת מתנה אחרי שהניח אחריו יצירה זו.

העיסוק ביהדות ובחינוך ליהדות

פרנץ רוזנצווייג הבין שהוא בעצמו, שכמעט החליט באבחה אחת להתנצר, הוא רק מקרה פרטי של רבבות יהודים גרמנים שהתערו בתרבות גרמניה והתרחקו מהמסורת היהודית, שעבורם מייצגת עולם ישן, ולא נגיש. ב 1914 הוא נרשם ללימודי יהדות בברלין ולמד תחת הפילוסוף היהודי-גרמני הנודע, הרמן כהן, חוזר בתשובה בעצמו, איתו הוא גיבש תוכנית ללימודי יהדות מתקדמים וקהילתיים למבוגרים, שאותה יישם במכון אותו ניהל בפרנקפורט.

פרנץ רוזנצווייג הבין שהוא בעצמו, שכמעט החליט באבחה אחת להתנצר, הוא רק מקרה פרטי של רבבות יהודים גרמנים שהתערו בתרבות גרמניה והתרחקו מהמסורת היהודית, שעבורם מייצגת עולם ישן, ולא נגיש. ב 1914 הוא נרשם ללימודי יהדות בברלין ולמד תחת הפילוסוף היהודי-גרמני הנודע, הרמן כהן, חוזר בתשובה בעצמו, איתו הוא גיבש תוכנית ללימודי יהדות מתקדמים וקהילתיים למבוגרים, שאותה יישם במכון Lerhaus אותו ניהל בפרנקפורט.

ב 1920 הוא התחתן עם אדית האן ובאותה שנה הואהתמנה למנהל ה Lehrhaus בפרנקפורט - מכון ללימודי יהדות למבוגרים שנועד להחזיר יהודים למקורותיהם על ידי לימוד משותף בדרכים שאפיינו את ה״חשיבה ה״חדשה״ של רוזנצוויג. רוזנצוויג דגל במורים ומרצים שלא היו מורים מקצועיים ליהדות או מומחים במקרא ובתלמוד, אלא להיפך, אנשים מדיסיפלינות שונות שיחד עם התלמידים יחוו תהליך של למידה משותפת מתוך דיאלוג, ולאו דווקא באמצעות הרצאות חד-צדדיות. אם לצטט אותו באחד ממאמריו רוזנצוויג אמר ״מה שנדרש לנו כרגע הם לא ספרים חדשים על יהדות אלא אנשים בשר ודם שיבואו ללמוד…״

שיתוף הפעולה עם מרטין בובר

מרטין בובר, שהזכרנו אותו בחלק על גוסטב לנדוור, היה אחד האנשים הקרובים לפרנץ רוזנצוויג ויחד הם שיתפו פעולה במספר פרוייקטים. בובר, שהיה כבר דמות ידועה ונערצת בקרב רב יהודי גרמניה וגם בקרב חוגי האינטיליגנציה הוזמן על ידי רוזנצווייג לתת סמינר ב Lerhaus, בנושא שאותו הגדיר בובר כ “Religion as Presence”. בובר ורוזנצוויג שהפכו לחברי נפש הסכימו בבקורת שלהם הן על הפילוסופיה העכשווית והן על מוסדות ולימוד הדת. שניהם צידדו בצורך להחליף את החשיבה הפילוסופית, פעולה שהיא מחוץ לזמן, בפעולת הדיבור שמוגדרת לזמן מסוים. אם לצטט מתוך התרגום לאנגלית של מאמרו של רוזנצוויג “The New Thinking” (1925)

the method of speech replaces the method of thinking maintained by all earlier philosophies. Thinking is timeless and wants to be timeless. … Speech is bound to time and nourished by time, and it neither can nor wishes to abandon this element. It does not know in advance just where it will end. It takes its clue from others. In fact, it lives by virtue of another’s life. “Speaking” means speaking to someone. … And this someone is always quite a definite someone, and has not merely ears, “like all the world,” but also a mouth.

בשנת 1925 בובר ורוזנצוויג מתחילים בתרגום התנ״ך לגרמנית, פרויקט שיסתיים ב 1961 שנים רבות לאחר מות רוזנצוויג. רוזנצוויג ראה את מלאכת התרגום גם ככלי לחדש את השפה אליה הטקסט המקראי מתורגם ובכך להתאים את שפת התרגום למקור ולא להיפך, מתוך חזון עתידי של אחרית הימים בה כל השפות תתאחדנה לשפת אדם אחת. עוד לפני פרויקט תרגום המקרא רוזנצוויג תרגם ב 1922 שירים של המשורר יהודה הלוי לגרמנית.

מה מקומה של היהדות בהיסטוריה לפי החשיבה החדשה של רוזנצווייג

התפיסה הרווחת בקרב ההיסטוריונים והתיאולוגים הנוצרים היתה כי היהדות סיימה את תפקידה בשנת 70 לספירה עם חורבן הבית השני ותפוצת היהודים בגולה, ובעיקר בקרב הזרם האידיאליסטי שם התפיסה היא כי האל מתגשם בתוך תולדות הנצרות. כנגד תפיסה זו יצא רוזנצווייג בטענה כי היהדות היא נצחית (מעל ההיסטוריה), וכי היהודים הם עם הנצח המבשר ומסמן את אחרית הימים שבקץ ההיסטוריה. בניגוד לחוקרים שהפרידו בין שתי תקופות היהדות, לפני ואחרי 70 לספירה, בזמן שהייתה ליהודים ממלכה גשמית לעומת שבתם בגולה, פרנץ רוזנצווייג גורס שאין הבדל בין התקופות וכי בניגוד לאומות אחרות הרואות בעצמאותן הטריטוריאלית את שיא הגשמתם הרי שאצל היהודים שלטון האלוהים הוא משאת הנפש, וכי האלוהים שוכן בתוכם בכל מקום אשר ישבו. גם השפה העברית וגם חוקי התורה הם מחוץ לזמן, כיוון שהם לשון קודש וחוקי קודש, ולפיכך אין הזמן עושה בהם שינויים כמו אצל האומות האחרות. למעשה אומר רוצנווייג כי עם ישראל הוא גולה נצחי מראשית ימיו. אברהם הגיע מארם, בני יעקב ירדו מצריימה, וגם שחזרו לארץ כנען הבטחת האלוהים היא שמקנה להם קנין בארץ ולא זכות הכיבוש הפיזי. אם לסכם, הרי שלפי רוזנצווייג תפקידו של העם היהודי הוא לסמל את התקווה הגלומה באחרית הימים, בנצח שהוא מחוץ להיסטוריה.

יחסו של רוזנצווייג לציונים

על פי האמור לעיל ניתן היה להניח כי רוזנצווייג היה מתנגד לציונות שתכליתה מימוש לאומי יהודי בארץ ישראל ככל האומות, אולם היחס שלו כפי שעולה מכתביו הוא אמביוולנטי וגם בתוך הציונות הוא ביקש למצוא ביטוי לשאיפת הנצח שהוא תמך בה. לפיכך הוא מפרש את דברי הרצל בדרישתו להקמת חברת מופת בארץ ישראל כביטוי של קפיצה מן הזמן אל הנצח. מצד אחד הוא חושש מהפיכת הציונות לחזות הכל בתודעה היהודית, דבר שהוא מתנגד לו בתוקף, אך מצד שני הוא מודע לכח שיש בציונות ולתקווה שהיא נתנה ליהודים רבים שאלמלא היא ייתכן והיו מתבוללים. לפיכך הוא רוצה לאמץ אותה כחלק מן המכלול היהודי. בכתבים אחרים הוא מתיחס אל הציונות כאל נסיון להביא את המשיח, את קץ הימים, כאן ועכשיו. מתוך הספר הנפלא של אפריים מאיר, ״כוכב מיעקב״ (ראה מקורות) אני מצטט את המשפט שכתב רוזנצווייג בשנת 1924 ואולי מייצג בצורה נאמנה את תחושותיו המעורבות ביחס לציונות:

״לעולם לא אהיה ציוני; זאת כדי להסיר כל אי-הבנה. לא אהפך למשהו שלא אוכל להיות. אבל אני מצטער שלא אוכל.״

אחרית ומורשת

כבר ב 1922 בעודו מנהל את המכון הלימודי, ומספר חודשים לאחר שהוא חווה הפרעות עצביות, רוזנצוויג מאובחן כחולה במחלת ניוון השרירים הסופנית ALS. הוא סובל מהפרעות בדיבור ובכתיבה ובסוף 1922 הוא ממנה מנהל תחתיו לניהול עניניו השוטפים של המכון. עד 1923 הוא עוד מתקשר בדיבור עם קרוביו ולאחר מכן הוא עושה זאת בעזרת מכונת כתיבה מיוחדת ותקשורת חצי טלפתית עם אשתו שהייתה יכולה לנחש את רב המלים כבר באות הראשונה שכתב. הוא המשיך לשתף פעולה עם מרטין בובר ולכתוב עד מותו כעבר שש שנים ב 1929. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בפרנקפורט ויש מעונות סטודנטים על שמו באוניברסיטת פרייבורג.

פרנץ רוזנצווייג הניח אחריו מורשת ענפה במספר תחומים ואצל מספר קהילות. בעולם הפילוסופיה עדיין נכתבים חיבורים על החשיבה החדשה שניסח, אך נראה שעיקר מורשתו היא בעולם התיאולוגיה, ביחסי נצרות-יהדות ובפרשנות שהציע למקומה של היהדות בהיסטוריה. באוניברסיטה העברית קיימת קתדרה על שמו העוסקת בספרות ותרבות יהודית-גרמנית.

מקורות וקישורים

אפרים מאיר, כוכב מיעקב, הוצאת מאגנס, 1994

Mendes-Flohr, Paul. Martin Buber. Yale University

Franz Rosenzweig, Stanford Encyclopedia of Philosophy, by Benjamin Pollock

פרנץ רוזנצווייג – מקבץ דברי הגות ופרקי חיים

---