גוסטב לנדוור Gustav Landauer

אנארכיסט יהודי 1870-1919

מה הסיפור של גוסטב לנדוור

הסיפור שלו הוא סיפורו של ילד יהודי בגרמניה של סוף המאה ה-19 שהופך לאחד מחשובי ההוגים האנארכיסטים בעולם. גוסטב לנדוור נולד ב 1870 למשפחה יהודית חילונית בעיר קרלסואה בדרום גרמניה. בניגוד לרצון הוריו שרצו כי יבחר במקצוע הרפואה, לנדוור למד ספרות גרמנית ואנגלית, פילוסופיה והיסטוריה של האמנות באוניברסיטאות היידלברג, שטרסבורג וברלין. נטיותיו הפוליטיות כמו גרמנים רבים בני דורו הם אנטי-קפיטליסטיות ואנטי ממסדיות, ומושפעות עמוקות מהוגים של הרומנטיקה הגרמנית ובעיקר מניטשה. בתחילת שנות העשרים שלו הוא היה חלק מחוג אוונגרד, קבוצה של משוררים סופרים ואמנים שהתגוררו ברובע פרידריך-שאגן בברלין. שם הוא התחיל לפעול במסגרת תיאטרון העם החופשי החדש ושם גם פגש ב 1892 את אשתו הראשונה והלא יהודייה, גרטה לושנר, תופרת במקצועה, איתה נולדו לו שתי בנות שאחת מהן מתה בגיל צעיר.

זה לא קורה הרבה שלאיש כלכך צעיר יש קול אידיאולוגי ברור שתופס את אוזנו של קהל לא מבוטל, אבל זה קרה במקרה של גוסטב לנדוור, שהפך עוד בשנות העשרים שלו, מצעיר שכותב מאמרים על סוציאליזם, המדינה, והמהפיכה, לעורך של העיתון האנארכיסטי Der Sozialist, מה שהפך אותו לאחד הקולות הבולטים של האנארכיסטים בגרמניה בשנות התשעים של המאה ה-19, ולמישהו שסומן על ידי השלטונות ונכלא מספר פעמים באשמת פרסום טורים חתרניים.

גוסטב לנדוור מתחיל את פעילותו במגזין האנארכיסטי Der Sozialist בשנת 1893, כאשר בשנת 1899 נוצר בעיתון קרע בין שתי קבוצות אידיאולוגיות: קבוצה שהאידואולוגיה שלה מבוססת על מאבק מעמד הפועלים, וקבוצה בהובלת לנדוור שהאידיאה שלה היא כי המהפיכה תתחיל ביחידים שיחוו טרנספורמציה פנימית והם יהיו מבשרי המהפיכה, לאו דווקא מנהיגי הפועלים. לנדוור תוקף את האידיאולוגיה המרקסיסטית שנכשלה בניבוי העיקרי שלה שהקפטיליזם יקרס בגלל הכשל הפנימי שלו. ״הקפיטליזם לא קרס״, הוא אומר, הוא כאן, והוא הקרקע עליו אנו דורכים. את הסוציאליזם כפי שבא לידי ביטוי במוסדות כגון עזרה סוציאלית, ביטוחי בריאות ופנסיה הוא תוקף כאמצעים שעוזרים לקפיטליזם להמשיך לשרוד כיוון שהן מקהים את הסבל שהוא גורם לפועלים. מה כן אם כך ? הוא שואל בקול רם. לנדוור טוען שהסוציאליזם האמיתי לא יגיע ממאבק בקפיטליזם אלא מתוך עזיבה של העולם הקפיטליסטי והקמת קומונות עצמאיות שיחיו מפרי עבודתן. הוא מדבר על זה שיש להצטרף לחקלאים ולאיכרים במאבקם לעוד אדמה, ולא להפוך לגורם שהאיכרים יחששו ממנו, אלא לגורם שיכול להחיות את עולם עובדי האדמה מבחינה רוחנית ותרבותית.
״איך אפשר להגשים את המהפיכה הזו ?״ הוא שואל בכל רם. ״חפשו מסביבכם אנשים שחושבים כמוכם,״ הוא עונה, ״ובנו איתם קהילות המבוססות על עקרונות אלה: קהילות המבוססות על עבודה חופשית, על יצירה אינדיווידואלית וקהילתית, על עזרה הדדית ועל שיתוף במשאבים.״

קשה לאפיין את הזהות הסוציאליסטית-אנארכיסטית של לנדוור ולשים אותה בזרם פוליטי מסוים של האנארכיסטים. הוא לא משתייך לאנארכיזם של מעמד הפועלים, וגם לא לזה הפוליטי, או לזה שמאמין במחאה אלימה. הסוציאל-אנארכיזם של לנדוור הוא מיסטי ושואב ממיסטיקנים נוצרים כמו מייסטר אקהרט. מה הוא אומר ? שאם נביט היטב פנימה נבין שהאני שלנו הוא נצחי ויכול לחיות בשלום ובהרמוניה עם כל העולם ובני אנוש בלי צורך במסגרות מגבילות (מדינה ומוסדותיה), תוך שוויון בחלוקת משאבים בין בני האדם, ומתן הזדמנות לכל אחד להגיע למיצוי הפוטנציאל שלו. יש חוקרים שמגדירים את האנארכיזם שלו כאוטופי או משיחי: כפי שהגעת המשיח אמורה להסיר את הרע מן העולם, ככה באוטופיה, בעולם חסר רע, אין צורך במשטר, בהגבלות ובענשים.

אספקט נוסף שחשוב בהגותו של לנדוור הוא ההיבט הכוללני שהוא מייחס לסוציאל-אנרכיזם הקשור לאמנות, לחינוך, להגשמה העצמית ולמעשה לכל מרכיבי החיים, מה שהוביל חלק לקרוא לזרם שלו אנארכיזם תרבותי. לאורך כל שנותיו לנדוור עסק גם בבקורת ספרות ואמנות כמו גם בתרגום לגרמנית. ב 1901-1902 הוא שוהה בלונדון עם בת זוגו החדשה, המשוררת היהודייה שוויצרית הדוויג לחמן עמה הוא התחתן בשנת 1903, וממנה יהיו לו שתי בנות נוספות. במהלך שהותם בלונדון הוא פוגש את האנארכיסט הרוסי קרופוטקין, ואף מתרגם את ״עזרה הדדית״ ועוד מספר מספריו של קרופוטקין לגרמנית. בנוסף הוא והדוויג לחמן מתרגמים יצירות של אוסקר ווילד לאנגלית.

ב 1906, בחזרה בברלין, הוא מקבל פנייה ממרטין בובר, העורך של המגזין היוקרתי Die Gesellschaft, לכתוב חיבור על הערך ״מהפיכה״, שמתפרסם ככרך מס. 13 של ההוצאה היוקרתית ב 1907, ועד היום נחשב לאחד הכתבים האנארכיסטיים החשובים ביותר בניתוח ההיסטוריה והמהפיכה מנקודת מבט סוציאל-אנארכיסטית.

ב 1908 הוא מייסד את ארגון הבונד הסוציאלי, שמטרתו להקים קבוצות אוטונומיות שיגשימו את החזון הסוציאל-אנארכיסטי שהוא דוגל בו, קבוצות שבהם יפעלו ביחד אינטלקטואלים, בעלי מלאכה ואומנים. מרטין בובר הוא אחד החברים הראשונים בארגון שבשיאו מנה 800 איש. כחלק מהארגון ולמטרות מימונו הוא מחדש את המגזין Der Sozialist משנות התשעים, הפעם כעורך ראשי ומוציא לאור.

בשנים 1910 עד מותו ב 1919 הוא קורא לפציפיזם ואי השתתפות במלחמה, ומגנה את חלקה של גרמניה בה מעל דפי הירחון שהוא עורך. ארגון הבונד שהקים מצליח לשרוד עד 1913, ומגזין Der Sozialist נסגר ב 1915. לנדוור מסרב להתגייס וממשיך לקרוא עם פעילים פציפסטיים מרחבי אירופה להפסקת הלוחמה. ב 1919 לאחר מלחמת העולם ה-I הוא נענה לקריאתו של קורט אייזנר, מייסד הרפובליקה הבווארית במינכן, להצטרף להנהגתה כקומיסר לענייני תרבות וציבור. הרפובליקה מצליחה לשרוד שבועות ספורים לפני שכוחותיה בתמיכת הקומוניסטים ניגפים בפני כוחות הממשלה הפדראלית הנתמכים בגורמי ימין במינכן. במהלך ההתקפות על הרפובליקה החדשה לנדוור נשבה על ידי חיילים ונרצח באכזריות בשבי.

אחרית, בקורת ומורשת

גלעד זיכרון שהוקם לזכרו במינכן נהרס על ידי הנאצים ב 1933. כיום יש גלעד המשותף לו ולקורט אייזנר, מייסד הרפובליקה הבווארית, בבית הקברות היהודי במינכן.

לנדוור תמיד נחשב ׳אאוטסיידר׳ גם בחוגים האנארכיסטים בגרמניה. היו שראו במוצאו ממעמד הביניים את הסיבה לניתוק שלו ממאבק מעמד הפועלים, אבל ייתכן שהיה זה יותר אופיו הסוליסטי. לנדוור מעולם לא השתתף או יזם הקמת קומונות בעצמו. הוא בעצמו הודה בחסרון יכולתו לשתף פעולה עם אחרים, ויש שביקרו אותו על כך בזמן אמת. ולמרות זאת תרומתו לניסוח והובלת הזרם הזה של האנארכיזם לא מוטלת בספק, ועד היום הוא נחשב לגדול ההוגים האנארכיסטים בגרמניה ומגדולי ההוגים האנארכיסטים בעולם. מספר קומונות נוצרו בשנות העשרים והשלושים במדינות בוואריה וסקסוניה שביססו את האידיאולוגיה שלהם על לנדוור, והוא השפיע על אנשי רוח ומהפכנים בני דורו, ובני הדורות הבאים. מחוץ לגרמניה היתה לו השפעה בעיקר בדרום אמריקה לאחר תרגום כתביו לספרדית שהחל בשנות השלושים של המאה ה-20 ונמשך עד שנות ה-60.
לנדוור ואישתו השנייה, הדוויג לחמן, השאירו אחריהם מספר תרגומים מאנגלית שעדיין מודפסים כיום בשפה הגרמנית, העיקריים שבהם הם ״תמונתה של דוריאן גריי״ מאת אוסקר ווילד, ו ״עזרה הדדית״ מאת פיטר קרופוטקין.

ציונות והקשרים ישראליים

באופן מפתיע או שלא לנדוור היווה גם השראה לתנועת הקיבוצים בישראל. חברי השומר הצעיר הם בעיקר אלה ששאבו השראה מכתביו (חלקם עוד הספיק לקרוא אותם בשפת המקור בתנועות נוער ציוניות בגרמניה), ונשיא הקונגרס הציוני, נחום גולדמן התכתב עם לנדוור והתייעץ עימו בקשר לנושאים אידיאולוגיים של תנועת העבודה. מכתביו לא ידועה התיחסותו הישירה של לנדוור למפעל הציונות וההגירה לארץ ישראל אך מדעותיו בנושאים אחרים נראה כי הלאומיות לכשעצמה היתה רחוקה ממנו כביטוי לרוח האדם שהוא ראה בה משהו אוניוורסלי חוצה גבולות גיאוגרפיים ולאומיים. באחת ההתייחסויות הנדירות, שמצא אברהם יסעור (ראה בספרו של Löwy) בארכיונו של לנדוור בספרייה הלאומית בירושליים, הוא מצטט את לנדוור בציטוט בו הוא מדגיש את חשיבות המהפיכה הבולשיביקית על פני הציונות ואומר כי טוב שטרוצקי היהודי מקדיש עצמו למהפיכה זו ולא להגשמת המפעל הציוני בפלשתינה.

My heart has never lured me to Palestine, nor do I believe that it necessarily provides the geographical requirement for a Jewish Gemeinschaft . The real event of importance, one that may even be decisive for us, is the liberation of Russia… It seems preferable to me – despite everything – that Bronstein is not teaching at the University of Jaffa, but is Trotsky in Russia.

מקורות וקישורים

Revolution and Other Writings: A Political Reader, PM Press, 2010

Gustav Landauer (1870–1919), James Horrox

Michael Löwy. Redemption and Utopia: Jewish Libertarian Thought in Central Europe

---