שלושה יהודים בני הדור הראשון לאחר האמנסיפציה בגרמניה: פועלם, מורשתם, ומותם הטראגי בטרם עת
07 August 2020
הקדמה
האמנסיפציה שהחלה בגרמניה עם כתב הסובלנות שניתן על ידי הקיסר פרנץ יוזף השני ב 1792 והושלמה ב 1866 בפרלמנט של פרוסיה עם קבלת ההחלטה על איסור אפליה על רקע דתי, אפשרה ליהודים בני גרמניה שתמכו ברפורמות תנועת ההשכלה לשאוף לראשונה להיות ולהרגיש גרמנים ככל הגרמנים. עבור דור ההמשך של הדור הראשון שחווה אמנספציה מלאה, היהדות כבר לא היתה זהות מובנת מאליה, ובני אותו דור היו למעשה היהודים הראשונים בגרמניה שגדלו קודם כל כגרמנים ורק אחר כך, במידה זו אחרת, כיהודים. על שלושה מבני אותו דור אני רוצה לספר בקצרה לאחר שנתקלתי בקורותיהם בשעה שקראתי על תולדות היהודים באירופה בתקופה המודרנית. השלושה הם גוסטב לנדוור, מחשובי האנארכיסטים בגרמניה, פרנץ רוזנצוויג, פילוסוף ותיאולוג שזנח את האקדמיה לטובת הקמת בית ספר ללימודים יהודיים בפרנקפורט, ופליקס נוסבאום, צייר עם עתיד מבטיח בגרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים. כל אחד מהם הזדהה עם יהדותו במידה ובצורה שונה, ושלושתם סיימו את חייהם בנסיבות טראגיות, לא לפני שהניחו מורשת נכבדה בתחומם.
פרנץ רוזנצווייג Franz Rosenzweig