מונטווידאו 2019 פרק א - מדרכות שבורות בדרך למוזיאונים מעולים
20 November 2019
מונטוידאו בירת אורוגואי היא מקום מקסים ומבלבל גם עבור מי שלא כמותי, אין זו עיר הולדתו. מונטוידאו היא מקום מקסים כיוון שיש בה עדיין ניחוח של פעם. הניחוח הזה בא לידי ביטוי בארכיטקטורה קולוניאליסטית בחלקים גדולים של העיר, בעיצוב החנויות ובתי הממכר למזון, ובעיקר בהתנהגות האנשים, בסבר הפנים שלהם, זה כלפי זה, וכלפי מבקרים שכמוני. התחושה הזו של פעם היא משהו שמתגעגעים אליו, משהו שמוכנים לסע כדי לחוות, וגם משהו שיכול להציק למי שהתרגל לקדמה שבה לדוגמא בכל האוטובוסים והמבנים הציבוריים יש מזגן בקיץ, או לחלופין למי שהתרגל לחיות בעיר שבה משפצים את הרחובות באופן תמידי, והולך רגל נדרש להבחין היכן הוא מניח את נעלו על מנת לא להניחה באמצע עוגת כלבים, ולא על מנת לפענח את מפלסו הלא אחיד של האריח הבא לעומתו במדרכה. מן הסתם זהו ענין של תקציב חסר, ולכן מפתיעה במיוחד מדיניותם של פרנסי העיר הדואגת לכך שכל המוזיאונים, הגלריות ומרחבי האמנות בעיר יהיו פתוחים בפני כולם ללא תשלום. במידת מה המדיניות הזו חושפת טפח למהות הרומנטית של העיר הזו שמתעקשת שפרחים ואמנות הם לא פחות חשובים מלחם ומדרכות. אם נצטרך לסכם את מונטוידאו לפי שעה, על פי הכתוב לעיל, אומר שבמונטוידאו יש אמנות מצוינת שניתן לצרוך בחינם ושהדרך אליה רצופה במדרכות שבורות אריחים.
התמונות לקוחות מתוך המקומות הבאים המופיעים במפה לפי סדר הופעתן משמאל לימין
National Museum of Visual Arts