A personal blog about art, travel and the human condition.
22 November 2019
בדרך כלל שמטיילים, מתעוררת בסביבות השעה אחת עשרה, השאלה הקריטית ״איפה ומה אוכלים היום ?״ ואם מישהו חרוץ והכין עוד לפני הנסיעה מפה של מקומות אז אפשר לבחור את הקרוב ביניהם. אבל באורוגואי השאלה הזו נותרה מיותמת. אחרי כמעט חצי שנה שלא אכלתי בשר, נתתי לעצמי הנחה במולדת, ושעתיים אחרי שהתנחלתי בדירה של דינה יצאתי לצוד את מנת הבשר הראשונה שלי, נקניקיה עבה בשם מורסיג׳ה המגיע בגרסה מתוקה ומלוחה, שהזמנתי במסעדה הראשונה שפגשתי. יש הרבה דברים שאדם עושה רק בחופש או בחול, ועבורי אחד מהם הוא לשתות בירה עם ארוחת הצהריים, וכך נהגתי כמעט בכל צהריים. חיפשתי את הבר או הדוכן הקרוב אלי ורק שיניתי את סוג הנקניקיה לנקניקיית צ׳וריסו החביבה עלי יותר. מחירה של נקניקיה כזו בתוך לחמנייה הוא כ 120 פזוס בדוכן ברחוב עד 140 פזוס במסעדה, ואם משתמשים בהמרה פשוטה וכמעט מדויקת לשקלים על ידי חלוקה בעשר הרי שבאורוגואי אפשר לשבוע ממנת בשר יפה השקולה להמבורגר או שווארמה ב 12-14 שקלים. בתיאבון.